השם הקיבוצי اسم الجنس الجمعي
שם קיבוצי מציין קבוצה שלמה, כולל הפרטים שבה, מבלי להתייחס למספרם. השם הקיבוצי שונה מצורת הריבוי של שמות העצם.
הנה כמה דוגמאות:
בקר - בַּקַר – بَقَر
תאנים – תִּין – تِين
תפוחים – תֻּפַאח – تُفَاح
תרנגולות – דַגַ'אג' – دَجَاج
אנשים – נַאס – نَاس
זיתים – זַיְתּוּן – زَيتُون
רומאים – אל-רוּם – الروُم
עצים – שַׁגַ'ר – شَجَر

לשמות הקיבוציים של בני אדם נתייחס כנסתרים, לדוגמה:
ראיתי את האנשים האלה – רַאַיְתֻּ הַאֻלַאא אל-נַאס – رَأَتْتُ هَؤُلَاء النَاس

באשר ליתר השמות הקיבוציים: לחלקם נתייחס כנסתר ולחלקם נתייחס כנסתרת, לדוגמה:
יש להאכיל את התרנגולות האלה – יַגִ'בּ אִטְעַאם הַדַ'א אל-דַגַ'אג' – يَجِبُ إطعَام هذا الدجاج
הוא מגדל את הצאן הזה למעלה משנה – יֻרַבִּי הַדִ'הִ אל-צַ'אן מֻנְדֻ' אַכְּתַ'ר מִן עַאם – يُرَبِّي هذه الضأن مُنذُ أكثَر من عَام

כדי להתייחס לפרט מהקבוצה, ניתן לבצע את אחת הפעולות הבאות:
בחלק מהמקרים, נוסף תַּא מַרְבּוּטַה בסוף השם – תפוח = תֻּפַאחַה – تفاحة, עץ = שַׁגַ'רַה – شَجَرَة
במקרים אחרים, נוסיף יוד בסוף השם (יוד היחס – ياء النسبة) – רומאי – אל-רוּמִי – الرومي
ניתן גם ליצור סמיכות באמצעות שם העצם חַבַּה – حَبَة, אשר משמעותו בין היתר יחידה או חלק ממשהו אחר – חַבַּת תֻּפַאח – حبة تفاح = תפוח – تفاحة

הפועל הזוגי - חלק ראשון
בעבר עסקנו בצורת הזוגי של השם בערבית וראינו איך לשנות את סיומת השם כדי להפכו לזוגי. בערבית, בשונה מעברית, ניתן גם להשתמש בפועל בצורת הזוגי, כלומר הפועל ישקף בפני עצמו את העובדה שמדובר בשני שמות - שני אנשים למשל.
יש כללים ברורים להפיכת פועל לזוגי. הנה הראשון:
פועל בזמן עבר בגוף נסתר -
כאשר הפועל קודם לשם, הוא נותר בצורת יחיד:
ذَهَبَ الرَجُل إلَى المَصرَف - הגבר הלך אל הבנק
ذَهَبَ الرَجُلَان إلَى المَصرَف - שני הגברים הלכו אל הבנק

استَعرَضَت المُذِيعَة التَطَوُرَات الأخِيرَة - השדרנית סקרה את ההתפתחויות האחרונות
استَعرَضَت المُذِيعَتَان التَطَوُرَات الأخِيرَة - שתי השדרניות סקרו את ההתפתחויות האחרונות

כאשר הפועל מופיע אחרי השם, בסופו מתווספת אלף:
سَمِعتُ أنَّ الرَجُلَين ذَهَبَا إلى المصرف - שמעתי ששני הגברים הלכו לבנק.
שימו לב שבעברית הפועל מתאים לכל מספר הגדול מ-1. בערבית זו צורת פועל הייחודית לשניים.
رَاَيتُ أن المُذِعَتَين استَعرَضَتَا التَطَوُرَات الأخِيرَة - ראיתי ששתי השדרניות סקרו את ההתפתחויות האחרונות.
שימו לב שה-ت בסיום הפועל מקבלת פתחה.
הערה נוספת: השימוש בפועל בצורת זוגי מותנה בכך ששני השמות שייכים לאותו מין.

הפועל הזוגי - חלק שני

בחלק הקודם עסקנו בצורת הזוגי של פועל בזמן עבר בגוף נסתר. הפעם נעסוק בגוף נוכחים/נוכחות בפועל בזמן עבר והווה/עתיד.
גוף נוכחים בערבית הוא أَنْتُم, למשל أَنْتُم رَأَيْتُم, ואילו גוף נוכחות בערבית הוא أَنْتُنَّ, למשל أُنْتُنَّ رَأَيْتُنَّ. כדי ליצור גוף נוכחים בצורת הזוגי, נוסיף לצורת הנוכחים أَنْتُم פתחה ואלף בסיומה: أَنْتُمَا. שימו לב: צורה זו חלה על שני זכרים/שתי נקבות.
שניכם חברים – أَنْتُمَا صَدِيقَانِ
שתיכן חברות – أَنْتُمَا صَدِيقَتَانِ
הפועל – זמן עבר:
כדי ליצור פועל זוגי בזמן עבר בגוף נוכחים/נוכחות:
ניקח את הפועל בזמן עבר בגוף נוכחים:
أَنْتُم رَأَيْتُم
ונוסיף בסופו פתחה ואלף:
أَنْتُمَا رَأَيْتُمَا – שניכם/שתיכן ראיתם/ראיתן
כדי ליצור פועל זוגי בזמן הווה/עתיד בגוף נוכחים/נוכחות:
ניקח את הפועל בזמן הווה/עתיד בגוף נוכח:
أَنْتَ تَتَكَلَّم
ונוסיף בסופו َانِ:
أَنْتُمَا تَتَكَلَّمَانِ שניכם/שתיכן מדברים/מדברות

השם הזוגי - المُثَنَّى - חלק ראשון

בעברית שמורה לשמות העצם צורת הזוגי - עין -> עינַיִים, יום -> יומַיִים, ברווז - ברווזַיִים (מהשיר האלמותי:)). עם זאת, הצורה הזו לא משמשת בכל שמות העצם, כלומר לא נגיד איש -> אישַיִים או מחשב -> מחשבַיִים. בערבית מתקיימת אותה תופעה בכל שמות העצם:
איש - شَخْص - שַחְ'ס -> שני אנשים - شَخْصَان - שַחְ'סַאנִ
מחשב - حَاسُوب חַאסוּבּ -> שני מחשבים - حَاسُوبَان חַאסוּבַּאנִ
לא רק זאת, צורת הזוגי קיימת גם בפעלים:
הלך - ذَهَبَ - דַ'הַבַּ -> (שניהם) הלכו - ذَهَبَا - דַ'הַבַּא
הלכה - ذَهّبّت - דַ'הַבַּת -> (שתיהן) הלכו - ذَهّبّتّا - דַ'הַבַּתַא
לפיכך בערבית קיימת גמישות שלא קיימת בעברית ומנגד חובה לשמור על כללי הדקדוק הללו בעקביות במשפט המתאר צמד שביצע פעולות כלשהן.

השם הזוגי - المُثَنَّى - חלק שני

בחלק הראשון ראינו ששם עצם הופך לזוגי כאשר הוא מקבל בסופו ַאנִ. בשלושת השמות: אב אַבּ أب / אח אַח' أخ / חם חַם حَم מתווספת גם וו בסוף המילה:
שני אבות - אַבַּוַאנִ أبَوَانِ (abawani)
שני אחים - אַחַ'וַאנִ أخوَانِ
שני חמים - חַמַוַאנִ حمَوَانِ

בצורת הנסמך הנון נשמטת בסוף המילה:
טלפון - הַאתִּף هَاتِف / שני טלפונים - הַאתִּפַאנִ هَاتِفَان / שני הטלפונים של המורֵה - הַאתִּפַא אל-מֻעַלִם هَاتِفَا المُعَلِم
מכונית - סַיַארַה سَيَارَة / שתי מכוניות - סַיַארַתַּאנִ سَيَارَتَان / שתי המכוניות של בית הספר - סַיַארַתַּא אל-מַדְרַסַה سَيَارَتَا المَدرَسَة

השם הזוגי - المُثَنَّى - חלק שלישי

כפי שראינו, סיומת הזוגי היא ַאנִ. הסיומת הזו מושפעת מיחסת המילה (כלומר תפקיד המילה במשפט).
ביחסה 'רַפְע' رَفع (כל המקרים שבהם המילה מופיעה כנושא המשפט) הסיומת היא ַאנִ:
שני טלפונים יפים - הַאתִּפַאנִ גַ'מִילַאנִ هَاتِفَان جَمِيلَان. זו למעשה הצורה שראינו עד כה.
ביחסה 'נַצְבּ' نَصب וביחסה 'גַ'ר' جَر (כל המקרים שבהם המילה לא מופיעה כנושא) הסיומת היא ַינִ:
ראיתי שני טלפונים יפים - רַאַיְתֻּ הַאתִּפַינִ גַ'מִילַינִ رَأَيتُ هَاتِفَين جَمِيلَين (hatifaini jamilaini)

ולבסוף, בנטיית השם הזוגי הנון נשמטת:
שני טלפונים - הַאתִּפַאנִ هَاتِفَان
שני הטלפונים שלַך - הַאתִּפַאכִּ هَاتِفَاكِ
שני הטלפונים שלךַ - הַאתִּפַאכַּ هَاتِفَاكَ

תיאור המצב ומשפט המצב الحَال وَالجُملَة الحَالِيَة

נתבונן בעברית במשפט הבא: נכנסתי לחדר שמח. המילה 'שמח' מתארת את מצבי ברגע שבו נכנסתי לחדר. זהו תיאור המצב ובדוגמה זו בערבית הוא מתבטא במילת תואר ביחסה שנייה - נַצְבּ: دخلت الغرفةَ [سعيدًا]. מי שמצבו מתואר במשפט - אני - נקרא בערבית صَاحِب الحَال, כלומר 'בעל המצב'.
תיאור המצב יכול להתבטא במילה אחת כמו בדוגמה לעיל - 'שמח', במקרה כזה מדובר ב-حَال مُفرَدَة.
תיאור המצב יכול להתבטא גם במשפט מצב - الجُملَة الحَالِيَة:
משפט שמני: دخلت الغرفة [وأنا سعيدٌ]. במקרה כזה המשפט השמני מחובר למשפט הקודם לו ב-و ותיאור המצב سعيد מופיע ביחסה ראשונה.

משפט פועלי: دخلت الغرفة [أشعُرُ بِالسَعَادَة]. במקרה כזה המשפט הפועלי לא מחובר למשפט הקודם לו ב-و.

תיאור המצב יכול להופיע גם כפסוקית (דמוית משפט - شِبه جُملَة) הנפתחת במילת יחס:
دخلت الغرفة [بسعادة]

לסיכום:
מצבו של בעל המצב מתואר בארבעה אופנים:
תיאור מצב - מילת תואר ביחסה שנייה
משפט שמני - מחובר ב-و ונפתח בכינוי (أنا، هو، هم וכו' - נקרא בערבית ضَمِير)
משפט פועלי - ללא و בתחילתו
פסוקית הנפתחת במילת יחס (رأيت الهلال [بين السحاب])

היחסות الإعراب - חלק ראשון - סקירה

בערבית הניקוד הסופי של שמות עצם, שמות תואר ושמות מספר משתנה כתלות בתפקידם במשפט או בצירופים. קיימות שלוש יחסות:
יחסה ראשונה - رَفع - רַפְע : מסומנת ב-ٌ בשם לא מיודע ו-ُ בשם מיודע
יחסה זו ניתנת לנושא ולנשוא בלבד:
البيتُ الجميلُ / بيتٌ جميلٌ / البيتُ جميلٌ
شَمَّ الكلبُ رائحة اللحم
هذا الكتابُ كبيرٌ
יחסה שנייה - نَصب - נַצְבּ : מסומנת ב-ًا בשם לא מיודע ו-َ בשם מיודע
יחסה זו ניתנת במקרים רבים מאוד, בין היתר:
מושא ישיר: أكلت تفاحةً / أكلت التفاحةَ
תיאור מצב: رأيته حائرًا
תיאור זמן: سأتصل به غدًا
אלה דוגמאות בודדות, בהמשך אעמיק ואפרט.
יחסה שלישית - جَرّ - גַ'ר : מסומנת ב-ٍ בשם לא מיודע ו-ِ בשם מיודע
יחסה זו ניתנת אחרי מילות יחס וסומכים בצירופי סמיכות:
رأيته قبل أسبوعٍ
استخدمت جهازَ التحكمِ

היחסות الإعراب - חלק שני

יחסה ראשונה: الرَفْع
יחסה ראשונה תינתן לנושא ולנשוא במשפט. למעשה זו יחסה פשוטה בהשוואה לשתי אחיותיה:
البيتُ الجميلُ
البيتُ جميلٌ
بيتٌ جميلٌ
שימו לב להבדלים בתנועה הסופית כתלות ביידוע/אי יידוע.
هذه سيارتُك

הערות כלליות: 
במשפט, מה שיש/אין, היה/לא היה, או יהיה/לא יהיה הוא נושא המשפט:
ليس له تأثيرٌ (ולא ليس له تأثيرًا)
שם שמופיע לבדו, למשל במילון, בכותרת וכדומה, יקבל יחסה ראשונה:
رئيسٌ
الصيفُ
رئيسُ الحكومة

היחסות الإعراب - חלק שלישי

יחסה שנייה - نصب
הפעם נסקור כמה מהמקרים שבהם נעשה שימוש ביחסה שנייה.
כאמור, יחסה שנייה ניתנת למושא ישיר במשפט, כלומר "מקבל הפעולה". היחסה מתבטאת בתנועת פתחה על האות האחרונה של מקבל הפעולה.
לדוגמה:
قرأنا الكتابَ
تلقى المكتوبَ
אם מקבל הפעולה לא מיודע, נוסיף תנועת פתחה כפולה - פתחתיין:
قرأنا كتابًا
تلقى مكتوبًا / تلقى رسالةً
ועכשיו נתבונן במשפט הבא:
عند فحص الطبيب للمريض، يجوز للمريض أن يجلس
במשפט זה יש סמיכות, ובה הסומך הוא מבצע הפעולה (الطبيب) והנסמך הוא צורת המקור של הפועל - المصدر (فحص). במקום להוסיף למקבל הפעולה (المريض) את האות לאם, נוכל להשמיטה ולתת יחסה שנייה:
عند فحص الطبيب المريضَ، يجوز للمريض أن يجلس
הנה דוגמה נוספת:
سوف تبدأ الجلسة بعد مراجعة الرئيس للمواضيع الرئيسية
سوف تبدأ الجلسة بعد مراجعة الرئيس المواضيعَ الرئيسية

היחסות الإعراب - חלק רביעי

יחסה שנייה - הפעול המוחלט المفعول المُطلَق
הפעם נפתח במושא פנימי:
המושא הפנימי נוצר בתחילת פעולה ונגמר בסיומה. הנה דוגמה:
קפצתי קפיצה גדולה - המילה קפיצה משמשת כמושא פנימי.
שתי דוגמאות נוספות:
שמחתי שמחה רבה
צעקתי צעקה חזקה
בערבית המושא הפנימי לא מיודע ומקבל פתחתין. יש למושא הפנימי שני שימושים עיקריים:
הדגשה:
ضربته ضربًا - הַכּה הִכִּיתִּיו
תיאור אופן:
نام نومًا عميقًا - ישן שינה עמוקה
ביטויים רבים בערבית הם תולדה של המושא הפנימי והפכו לצורות קפואות שלא ניטות:
أساسًا - ביסודו של דבר
أيضًا - גם כן
بناءً على - לפי, בהתאם ל...
طبعًا - באופן טבעי
ויש עוד רבים אחרים. צורות אלה נקראות المفعول المطلق.

היחסות الإعراب - חלק חמישי

יחסה שנייה - תיאור מקום ظرف المكان
בבואנו להתייחס למקום, במקום לכתוב את מילת היחס في + שם עצם או إلى + שם עצם, ניתן לכתוב את שם העצם (המקום) בלבד ביחסת נצב. הדבר מתאפשר בשני מקרים בלבד:

1. שם העצם מציין מקום כללי ולא מקום מסוים, למשל ים, יבשה, מזרח, מערב, אוויר, צפון וכדומה.

ذَهَبنا إلى الغَرب = ذهبنا غربًا - הלכנו אל המזרח = הלכנו מזרחה

حُسِمَت المَعرَكَة في الجَو = حسمت المعركة جوًا - הקרב הוכרע באוויר

تُنقَلُ البَضَائع في البحر = تنقل البضائع بحرًا - הסחורות מועברות דרך הים
ذَهّبتُ إلى خَارِجِ المَدينَة = ذهبت خارجَ المدينة = הלכתי אל מחוץ לעיר (המילה خارج עוברת מיחסה שלישית ליחסה שנייה)

 

2. משמעות שם העצם היא 'מקום':

جَلَستُ في مكانِ صديقي = جلست مكانَ صديقي = ישבתי במקום של חבר שלי (המילה مكان עוברת מיחסה שלישית ליחסה שנייה)

© 2017 Yaniv Moshkovitz. Proudly created with Wix.com